רכיבי שכר בהפרשה לפנסיה: מה נכלל ומה לא

לא כל מה שמופיע בתלוש נכלל בבסיס ההפרשה לפנסיה. שכר יסוד ותוספות קבועות נכללים. החזרי הוצאות, בונוסים מותנים ושעות נוספות שנעבדו בפועל בדרך כלל לא, אלא אם הסכמתם אחרת עם העובד. הטעות הנפוצה היא לטעות לשני הכיוונים: להפריש מעט מדי כי השמטתם תוספת קבועה, או להפריש על רכיבים שאינם חובה. במדריך הזה תמצאו מה נכלל, מה לא, איך מחשבים בפועל ורשימת בדיקה לתלוש הבא.

מהו השכר הקובע ולמה הוא חשוב

השיעורים בפנסיה ידועים: 6% מהעובד, 6.5% תגמולי מעסיק ו-6% פיצויים, בסך הכול 18.5% מהשכר (כל זכות: חובת ביטוח פנסיוני לעובדים). את הטבלה המלאה תמצאו במדריך על שיעורי ההפקדה לפנסיה. אבל השיעור הוא רק חצי מהחישוב. החצי השני הוא מאיזה שכר מחשבים אותו.

הבסיס הזה נקרא "שכר קובע". לפי כל זכות, השכר הקובע לפנסיה הוא אותו שכר ואותם רכיבים הנכללים בחישוב פיצויי הפיטורים לפי תקנות פיצויי פיטורים. לכן אותה טעות בבסיס פוגעת פעמיים: בהפקדה החודשית ובפיצויים ביום שהעובד עוזב.

מה נכלל בשכר הקובע

לפי תקנה 1 לתקנות פיצויי פיטורים, הרכיבים שנכללים הם:

• שכר יסוד: השכר הרגיל ברוטו, כולל תחליפי שכר כמו דמי מחלה, דמי חופשה ודמי חגים.
• תוספות קבועות: תוספת ותק, תוספת יוקר המחיה, תוספת משפחה, תוספת מחלקתית ותוספת מקצועית.
• כל תוספת שאינה מותנית בתנאי ומשולמת בקביעות ובאופן אוטומטי, וגם כל תוספת שהוסכם בהסכם העבודה שתיחשב חלק מהשכר.
• עמלות מכירה אישיות: נכללות בשכר הקובע שממנו מפרישים לפנסיה.

ההבחנה החשובה היא בין תוספת אמיתית לתוספת שמסומנת בתלוש כ"תוספת" אבל משולמת כל חודש בלי תנאי. תוספת כזו היא בפועל חלק מהשכר, ובית הדין בוחן את המהות ולא את השם בתלוש.

מה לא נכלל

הרכיבים הבאים אינם נכללים בשכר הקובע, אלא אם הצדדים הסכימו אחרת (כל זכות: רכיבי השכר הנכללים בחישוב):

• החזר הוצאות: אחזקת רכב, אחזקת טלפון והחזר נסיעות.
• שעות נוספות: כולל שעות נוספות גלובליות, בתנאי שהעובד באמת עבד שעות נוספות ולא מדובר בפיקציה.
• בונוס, פרמיה ושכר עידוד: תוספת המותנית בעמידה ביעדים מעל הנורמה, בתנאי שהרכיב אמיתי.
• דמי הבראה: נחשבים החזר הוצאות.
• קצובת ביגוד: זכות נלווית ולא שכר רגיל.
• תוספת משמרת: התוספת עצמה אינה נכללת, אבל השעות במשמרת נספרות לפי השכר הרגיל, בלי התוספת.
• שווי שימוש והכנסה זקופה: אינם שכר עבודה.
• משכורת 13: אינה נכללת בחישוב השכר הקובע לפיצויים.

דבר נוסף: לפי כל זכות, המעסיק אינו חייב להפריש לפנסיה מתוך תשלום עבור פדיון חופשה.

המקרים שמבלבלים

שעות נוספות קבועות: אם משלמים לעובד גמול שעות נוספות קבוע כל חודש, גם כשלא עבד ולא נדרש לעבוד שעות נוספות, זו תוספת קבועה. היא נכללת בשכר הקובע, גם אם בתלוש היא כתובה "שעות נוספות".

עבודה בשבת: אם שעות השבת הן שעות נוספות, אין חובת הפרשה עליהן. אם הן חלק מ-42 שעות העבודה השבועיות, מפרישים עליהן לפי שכר רגיל (100%), בלי התוספת של השבת.

עמלות: כשהשכר הוא בסיס ועמלות, לצורך הפיצויים מחשבים לפי שכר הבסיס האחרון בתוספת ממוצע העמלות ב-12 החודשים שקדמו לפיטורים. כדאי לשמור את נתוני העמלות מסודרים, כי הם נדרשים בסוף ההעסקה.

שכר גבוה: חובת ההפרשה היא עד התקרה של השכר הממוצע במשק (13,769 ₪ נכון ל-2026), או עד השכר שמשולם בפועל, הנמוך מביניהם. אם בהסכם עם העובד נקבע שהשכר הקובע גבוה יותר, למשל כל השכר ברוטו, מפרישים לפי ההסכם.

דוגמה לחישוב

עובד מקבל בחודש: שכר יסוד 9,000 ₪, תוספת ותק קבועה 500 ₪, שעות נוספות שנעבדו בפועל 1,500 ₪, בונוס יעדים 2,000 ₪ והחזר רכב 800 ₪.

השכר הקובע: 9,500 ₪ (יסוד ועוד ותק). שעות נוספות, בונוס והחזר רכב לא נכללים. הסכום נמוך מהתקרה של השכר הממוצע במשק.

ההפרשות: 6% מהעובד = 570 ₪, תגמולי מעסיק 6.5% = 617.50 ₪, פיצויים 6% = 570 ₪. בסך הכול 1,757.50 ₪ בחודש, מתוכם 1,187.50 ₪ על חשבון המעסיק.

הטעות הנפוצה: מפרישים רק מ-9,000 ₪ ושוכחים את תוספת הוותק. ההפקדה היא 1,665 ₪, חסרים 92.50 ₪ בחודש, ובשנה כ-1,110 ₪ שיגיעו לתביעה או לתיקון רטרואקטיבי.

דוגמה נוספת, עובד עם עמלות: עובד מכירות מקבל בסיס של 7,000 ₪ ועמלות שמשתנות מחודש לחודש. העמלות האישיות נכללות בשכר הקובע לפנסיה, ולכן ההפרשה בכל חודש מחושבת על הבסיס ועל העמלה שהרוויח באותו חודש. בסוף ההעסקה, לצורך הפיצויים, מחשבים שוב לפי הבסיס האחרון ועוד ממוצע העמלות של 12 החודשים האחרונים. מי שמפריש רק על הבסיס יגלה פער דווקא ביום שהעובד עוזב.

כדי שהחישוב יהיה פשוט, כדאי שבכל חודש יופיע בדוח השכר פירוט נפרד לכל רכיב, עם סימון אם הוא נכלל בבסיס ההפרשה. כך גם מי שמחליף חשב שכר או רואה חשבון מבין מיד מה נעשה עד היום.

הסכמות בכתב והסדר מיטיב

הכללים למעלה הם ברירת המחדל. אם בהסכם העבודה האישי, בהסכם קיבוצי או בצו הרחבה החל על הצדדים הוסכם שרכיב מסוים נחשב לצורך הפרשות לפנסיה או לפיצויים, פועלים לפי ההסכם. למשל, אפשר להסכים שהבונוס השנתי יובא בחשבון, או שההפרשות יחושבו מכל השכר ברוטו.

כשחל על העובד גם צו ההרחבה וגם הסדר פנסיוני בהסכם קיבוצי, הוא זכאי להסדר המיטיב מביניהם. לכן בענפים מסוימים הבסיס רחב יותר ממה שמפורט כאן. אם אתם לא בטוחים איזה הסדר חל על העסק שלכם, כדאי לברר זאת לפני שמגדירים את בסיס ההפרשה בתוכנת השכר.

טעויות נפוצות בבסיס ההפרשה

• הגדרה אחת לכולם בתוכנת השכר: אותו קוד הפרשה לכל רכיב. בפועל כל רכיב צריך להיות מוגדר בנפרד: נכלל או לא נכלל.
• תוספת שנוספה באמצע השנה: מוסיפים תוספת קבועה בתלוש, אבל שוכחים לעדכן שהיא חלק מבסיס ההפרשה.
• שעות נוספות גלובליות שאינן נעבדות: תשלום קבוע שלא תלוי בשעות בפועל הוא בעצם שכר, וצריך להפריש עליו.
• אי תיעוד של הסכמה: הסכמה בעל פה על בונוס שנכלל בבסיס קשה להוכיח. כתבו אותה בהסכם או בנספח.
• בדיקה רק בסוף ההעסקה: פערים מצטברים לאורך שנים, ומתגלים ביום שמחשבים פיצויים ובודקים את ההיזון החוזר.

רשימת בדיקה לתלוש הבא

1. עברו על כל שורה בתלוש וסמנו אם היא קבועה ואוטומטית או מותנית בתנאי.
2. בדקו שתוספות קבועות, כמו ותק, כלולות בבסיס ההפרשה.
3. ודאו שהחזרי הוצאות ובונוסים מותנים לא נכנסו בטעות, אלא אם סיכמתם כך בכתב.
4. אם יש גמול שעות נוספות קבוע, בדקו אם הוא משולם בלי קשר לשעות בפועל.
5. בדקו מה כתוב בהסכם העבודה, בהסכם קיבוצי או בצו הרחבה ענפי. הסדר מיטיב עשוי לשנות את הבסיס.
6. השוו את ההפקדה לדוח ההיזון החוזר מהקופה, ולא רק לתלוש. הסבר מלא במדריך על היזון חוזר.

בשורה התחתונה

הכלל הפשוט: מה שקבוע ואוטומטי נכלל, מה שמותנה או מחזיר הוצאה לא נכלל, ומה שהוסכם בכתב קובע. מי שבודק את זה פעם בשנה חוסך תיקונים רטרואקטיביים, ובמיוחד כשעובד עוזב ומחשבים פיצויים.

אם אתם מעדיפים שמישהו יבדוק את בסיס ההפרשה כל חודש ויעקוב אחרי הקליטה בקופות, אפשר להכיר את שירותי תפעול פנסיוני שלנו, לבדוק מה כלול בכל חבילה או לדבר איתנו.

המידע במאמר זה כללי ואינו מהווה ייעוץ משפטי או פנסיוני. תפעול ישיר מספקת שירותי תפעול בלבד.